יסודות ובטיחות
איך לחבר את הג׳ימייל ואת קובץ CLAUDE.md של המותג, לתת לקלוד לקרוא מייל שנכנס מלקוח פוטנציאלי ולהציע טיוטת תשובה בטון של העסק שאתם רק סוקרים, מתקנים אם צריך ושולחים בעצמכם.
לקוח פוטנציאלי שלח פנייה במייל בעשר בבוקר. אתם רואים את זה בטלפון בעודכם ברכב, מבטיחים לעצמכם שתחזרו אליו כשתגיעו למשרד. מגיעים למשרד, יש שתי שיחות, לקוח קיים עם דחיפות, הפנייה במייל נדחקת. בארבע אחר הצהריים אתם נזכרים, פותחים את המייל, וקוראים אותו שוב. ואז מתחיל השלב הכי מעצבן. אתם צריכים להיזכר איך אתם מדברים במיילים ראשוניים, איזה טון מתאים לפנייה הזאת (האם היא רשמית או חברית), אילו פרטים חשוב לכלול, ומה בעצם השאלה שהיא שאלה. חמש עשרה דקות של חיבור למחשבה הנכונה, בשביל תגובה של שני משפטים.
אתם כותבים, מוחקים, כותבים שוב. הטון יוצא לפעמים קר מדי, לפעמים חברותי מדי. לפעמים אתם שוכחים לענות על שאלה שהיא באמת שאלה בפנייה, כי הראש שלכם היה במקום אחר. בסוף שולחים, ומרגישים שזה יצא בסדר אבל לא נהדר. וזה כל יום. חמש עד עשר פניות כאלה בשבוע. עולה זמן ואנרגיה של מנהל, ובעיקר גוזל את המקום להיות באמת נוכחים כשעונים.
הרעיון פשוט. קלוד מתחבר לג׳ימייל שלכם דרך אינטגרציה רשמית, קורא את המייל הנכנס, מזהה מה הלקוח שאל, מתייעץ בקובץ CLAUDE.md של המותג שלכם, ומייצר טיוטת תשובה. אתם קוראים את הטיוטה, מתקנים אם צריך, ושולחים בעצמכם. אין רגע אחד שקלוד שולח משהו לבד. הוא רק מציע.
זה נשמע קטן, אבל זו התנועה שהופכת תגובה של רבע שעה לתגובה של שתי דקות. כי במקום להתחיל מדף לבן ולנסות להיזכר איך המותג שלכם מדבר, אתם מתחילים מטיוטה שכתובה כבר בטון הנכון, וצריכים רק לוודא שהיא אכן משקפת אתכם.
יש שני חיבורים שצריך לעשות פעם אחת. הראשון, לחבר את הג׳ימייל לקלוד דרך האינטגרציה הרשמית. זה תהליך של חמש דקות שקורה בהגדרות של קלוד, ואחרי אישור אחד של גוגל, הוא יכול לגשת לתיבת הדואר שלכם ולקרוא ממנה.
השני, שיהיה לכם קובץ CLAUDE.md מוכן. הקובץ הזה, שיושב בשורש של הפרויקט של המותג שלכם, מגדיר לקלוד מי אתם, למי אתם פונים, איזה טון אתם משתמשים בו, ומה השירותים שלכם. אם עוד לא בניתם אחד, הסייבורג לימדה איך לעשות את זה במדריך נפרד בספרייה. עדיף להתחיל שם.
אחרי שהחיבורים במקום, אתם פותחים שיחה עם קלוד ואומרים לו משהו כמו: "יש לי פנייה חדשה במייל מהבוקר. תקרא ותציע תשובה". קלוד ניגש לתיבה, מזהה את המייל האחרון שנראה כפנייה חדשה, קורא אותו, קורא את קובץ CLAUDE.md, ומחזיר טיוטת תשובה מוכנה.
נניח בעלת סטודיו לחוגי מוזיקה בהרצליה. הפנייה שנכנסה: "שלום, אני אמא של איתי בן שבע, למדנו עליכם מהשכנה, יש מקום לחוג פסנתר להתחלה? עלות ואיזה יום?".
קלוד קורא, מזהה שלוש שאלות (מקום פנוי, מחיר, יום), ניגש לקובץ CLAUDE.md שמגדיר את הטון של הסטודיו כחם ומקצועי, לא ילדותי אבל בטח לא מרוחק, וכותב טיוטה. משהו בסגנון:
"שלום, כמה כיף לשמוע שהמלצו עליכם, תמסרו תודה לרינה. אצלנו יש שני מסלולים להתחלה בפסנתר בגילאים של איתי, שיעורים פרטניים פעם בשבוע במחיר של כך וכך, או מסגרת קטנה של שני ילדים במחיר של כך וכך. שני המסלולים מתקיימים בימי שני ורביעי אחר הצהריים. אשמח לתאם פגישת היכרות קצרה לפני שמתחייבים למסלול. מתי נוח לכם?".
בעלת הסטודיו קוראת, מתקנת שם השכנה (זה לא רינה זה לא ברור מהמייל, אז מוחקת), מוודאת שהמחירים המצוטטים אכן עדכניים, ושולחת. שתי דקות מהרגע שפתחה את קלוד.
זה החלק שחשוב להבין. במודל הזה קלוד רק מציע טיוטה. הוא לא שולח את המייל, ולא לוחץ על שום כפתור מטעם העסק. אתם עדיין הבעלים של התגובה. אתם קוראים, מחליטים אם הטון מתאים, בודקים שאין פרט שגוי, ושולחים.
ההפרדה הזאת חשובה משתי סיבות. הראשונה, לפעמים קלוד מבין לא נכון את הפנייה, או בונה מסלול תשובה שלא מתאים למקרה הספציפי הזה. אולי הלקוחה שכתבה היא לקוחה קיימת ואתם מכירים אותה, וזה משנה את הטון. אולי היא שואלת על מוצר שהפסקתם למכור. אתם מזהים את זה בקריאה מהירה.
השנייה, אחריות. במייל שיוצא מהעסק שלכם, השם שלכם עליו. אם קלוד יהיה שולח לבד, כל טעות שלו הופכת מיד לטעות שלכם מול הלקוח, בלי סיכוי להתערב. במודל של טיוטה בלבד, אתם השער האחרון. זה גם עצוב פחות ללקוח וגם שקט יותר לכם.
שני סוגי טעויות שקורות במיילים ממהרים נעלמים ברגע שיש טיוטה מוכנה. הראשון, טון לא נכון. כשעונים תוך כדי ריצה, קל ליפול לתגובה יבשה מדי או להיפך, למליציות מוגזמת. הטיוטה של קלוד יוצאת כבר בטון של המותג, כי הוא קרא את CLAUDE.md, ואתם צריכים רק לאשר.
השני, פרטים שנשכחים. כשאתם עונים מהזיכרון, יש שאלה אחת מהשלוש שנופלת. הטיוטה של קלוד מכסה את כל השאלות שהופיעו בפנייה, כי הוא קרא את המייל שוב לפני שכתב.
אפשר להדביק מייל ולבקש תשובה בכל פעם מחדש, אבל אז הטון והמבנה משתנים מפנייה לפנייה, וזה בדיוק מה שהלקוחות מרגישים. הסקיל email-reply-in-brand-voice מקבע את שניהם: הוא קורא את קובץ המותג שלכם, מסמן כל שאלה וכל דרישת פעולה שהיו במייל המקורי, מרכיב טיוטה שמתייחסת לכולן לפי הסדר שנשאלו, ועוצר להצגה לפניכם. הוא לא שולח בעצמו, אף פעם, גם לא אם תבקשו.
ואם תיקנתם לו ניסוח תוך כדי, הוא ישאל אם לזכור את זה לפעם הבאה. מה שנשמר הוא קובץ אחד קטן במחשב שלכם עם החתימה הקבועה והעדפות הניסוח שלכם: אורך, סגנון פתיחה, רמת רשמיות, ומילים שביקשתם להוציא. תוכן של מיילים, שמות לקוחות ופרטים עליהם לא נשמרים שם בשום מצב. הוא מראה לכם את השורות שעומדות להיכתב לפני שהוא כותב אותן, ובלי "כן" מפורש לא נשמר כלום. זה קובץ טקסט רגיל, והסקיל אומר לכם איפה הוא יושב כדי שתוכלו לערוך או למחוק אותו בכל רגע. פקודת ההתקנה שלו נמצאת בסוף העמוד הזה, שורה אחת שמעתיקים ומדביקים בקלוד.
הפער בין תגובה של רבע שעה לתגובה של שתי דקות הוא מה שקובע כמה פניות אתם באמת עונים באותו יום, וכמה מהן הופכות ללקוחות. עם קלוד שקורא את המייל ומציע תשובה בטון של העסק, אתם עוצרים לחלוטין מלהתחיל מדף לבן, ומתחילים כל תגובה מנקודה של 80 אחוז מוכן. זה בדיוק ההבדל בין להיות בעל עסק שמתעכב ללקוחות שפונים, לבין להיות סייבורג שעונה בזמן ובטון.
שלב 1 מתוך 7
מחולל מענה למיילים בטון המותג מקבלים טיוטת מענה בעברית לכל מייל נכנס, בנויה לפי המצב האמיתי שבו המייל נמצא: לקוח מאוכזב, בקשת הנחה, סירוב לבקשה, פנייה ראשונה, לקוח שנעלם וחזר, או תשובה שעוד לא מוכנה. הטיוטה תמיד מוצגת לאישור, והלחיצה על שליחה נשארת שלכם.
מדביקים את השורה הזאת בטרמינל, וזהו:
npx degit elad-the-cyborg/cyborg-skills/skills/04-client-workflow/email-reply-in-brand-voice ~/.claude/skills/email-reply-in-brand-voiceאפשר גם להוריד את התיקייה skills/04-client-workflow/email-reply-in-brand-voice מהמאגר ב-GitHub ולגרור אותה אל ~/.claude/skills/ במחשב.
רוצים לדעת כשעוד סקיל מצטרף לספרייה? אפשר להשאיר מייל לעדכונים.
המדריכים והסקילים הם הטעימה. בתוכנית הליווי של הסייבורג בונים את מערכת השיווק של העסק שלך מקצה לקצה, עם הכלים האלה ועם עוד הרבה מעבר.